DIGIMATE.

מה הסיפור שלי

ואיך זה קשור ל-AI ולמפגש בנינו

אז מה באמת מניע אותי בחיים...

אז מה באמת מניע אותי בחיים...

נתחיל מכנות - אני לא מסוג האנשים שחולקים את החיים האישיים שלהם ברשת. עד לאחרונה נמנעתי כמעט לחלוטין מלפתוח את העולם הפרטי שלי.

אבל אני מבין שכדי להתחבר לאנשים בעולם הדיגיטלי החדש, עם משבר האמון שנוצר בין מקבלי ונותני השירות, יש מקום לחשיפה וחיבור. כל עוד זה נובע מהמניע הנכון, זה מרגיש נכון.

מה הסיפור?

לפני שנתחבר לכל הקשור לשירות ו-AI, תרשו לי לחלוק אתכם רקע מעניין על חיי..

אני ואהובתי בחרנו לא לשלוח את הילדים לבית הספר. בחירה קשוחה, לקח זמן להתרגל לזה, אבל זה בהחלט שווה כל רגע של השקעה!

במקום זה, החלטנו לגדל אותם ב"חניכה משותפת" בבית (כו כמו נוהגים לומר בז'רגון - 'חינוך ביתי').

יש לנו 4 ילדים. וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. אנחנו מבלים יחד, עובדים יחד, הכל יחד. זה אתגר בלתי רגיל שטומן בחובו משהו שאי אפשר להסביר עד שלא נפגשים איתו.

המציאות החדשה: מבשלים, משחקים, לומדים, חברים

המציאות החדשה: מבשלים, משחקים, לומדים, חברים

אז מה קורה בבית כזה? וואו.. המון :) הבית שלנו הפך לגן שעשועים, לגן, למגרש משחקים, למעבדה ולמרחב בטוח.

אנחנו חונכים, לומדים (כי עם כל הכבוד, הם מורים הרבה יותר טובים מאיתנו), מלמדים, מבשלים, מטיילים ומשחקים.

וכל זה תוך כדי החיים - לנהל עסק, לעבוד ולגדול יחד.

בין כל האתגרים, יש את אתגר הלימוד. כי אנחנו גם אלו שמלמדים אותם ידע אינטלקטואלי.

בתרבות הנוכחית, ההורים כבר לא "מורים". מורה למד הוראה. אז מבחינת המערכת הוא 'כשיר ללמד' (נושא לדיון בפני עצמו).

אבל בפועל? זה לא המצב. לפחות לא בעיני.

וזה לא זלזול במורים - חלילה!

יש לנו בארץ המון מורים מדהימים.

הבעיה היא שהם נקלעו למצב מאתגר ביותר: הם חונכים כיתות של 30 עד 40 ילדים.

הם לא יכולים להביא את הביטוי האיכותי שלהם לכל ילד בנפרד.

הם נאלצים לעבוד לפי "שטנץ" גנרי כלשהו. אתגר בפני עצמו.

מתחילים לחבר ל-AI דרך שני ילדים בני 7 ו-9

מתחילים לחבר ל-AI דרך שני ילדים בני 7 ו-9

בחיים שלי, קיבלתי אינספור שיעורים ענקיים מהילדים שלי.

בהקשר ה'חינוכי' או ה'לימודי' למדתי את אחד השיעורים הכי משמעותיים, שהם אלו שדייקו לי את כל דרכי הייעוץ, ההכשרה והפעילויות השונות שאני עושה כרגע במציאות הנוכחית!

אז הגדולה שלי (9) חדה כתער. יש לה קשב מטורף.

היא "בולעת" חשבון ושפה לארוחת בוקר.

כשאני מלמד אותה,

אני מתקדם איתה בדרכים שמתאימות לה ובקצב הנכון עבורה.

זה זורם. זה טבעי.

אבל האמצעי (7)? הוא סיפור אחר לגמרי.

הוא פצצת אנרגיה. יצירתי. חייב לזוז כדי ללמוד.

כשניסיתי ללמד אותו לקרוא עברית, לא הצלחנו. לא בגלל שהוא 'לא חכם' - הוא מבריק (וחמוד מאד).

אלא בגלל שהוא עדיין לא בשל לזה!

זה היה מתסכל לרגע, לראות ילדה אחת קולטת הכל בקלי קלות, וילד מתקשה.

וכאן התחיל השיעור - הייתי צריך להיות יצירתי עבורו.

להמציא את הדרך מחדש בכל פעם, והכי חשוב - להיות קשוב אליו!

אז ברמת לימוד העברית, הניקוד הפך לציור. ההגיה הפכה למשחק קולי.

ואם משהו מסוים לא עבד? לא התעקשנו. ניסינו להעביר את אותו המסר, רק בדרך אחרת.

ואם ראיתי שהוא 'לא בעניין בכלל' - עברנו לנושא אחר. כמו מוזיקה. ואת זה הוא ממש אהב.

אם ילד כזה היה מגיע ללמוד בבית ספר, עם מורה שמלמדת "חומר גנרי" יחד עם 30 ילדים במקביל, הוא היה הולך לאיבוד.

ופה המסקנה: איך אפשר להתייחס לכל עסק/אדם/פעילות כ'שטנץ'?!

ופה המסקנה: איך אפשר להתייחס לכל עסק/אדם/פעילות כ'שטנץ'?!

וכאן נפל לי האסימון לגבי העולם המקצועי שבו בחרתי לעסוק.

כמה מוזר זה שאנחנו כמבוגרים מסכימים לקבל שירות או ללמוד כל תחום, ובמיוחד טכנולוגיה ומיומנויות חדשות, בדרכים 'שיטתיות', שטנצים, ניסיונות להעביר לכולם את אותו הדבר...

לצורך העניין, זה קורה בכיתות "גנריות" של 100 או 500 איש..

בין אם באודיטוריום ענק באקדמיה.

בין אם במכללה כלשהי.

ובין אם בזום עם עוד עשרות במקביל.

איך אפשר לקלוט מיומנות מורכבת (כמו בניית כלי AI) בדרך כזו?

איך אפשר לתת שירות מדויק לעסק עם צרכים מיוחדים משלו בדרך כזו?

איך אפשר להגיע לכל אחד באופן אישי ולתמוך בו אישית כדי שיצלח את האתגר?

איך אפשר להיות דינמי ולהתאים את התכנים והלימוד לחברי הקבוצה כשהיא כל כך גדולה?

זה בהחלט "משמן היטב" את הכיס של המנחה/המכללה/האוניברסיטה.

אבל אם נבחן לעומק ונעבור משתתף משתתף,

כדי לבדוק כמה ידע נקלט ומה הולכים לעשות איתו,

אני משוכנע שנקבל אחוזים בודדים מאוד של הצלחה.

להבנתי זה מייצר בעיקר רעש והסחות דעת.

וזה לא מה שאתם (או אני) מחפשים כשאנחנו רוצים מישהו שיתן לנו שירות,

בטח ובטח בעידן שמשתנה כל כך מהר !

זה מזכיר לי את הלימודים באוניברסיטה..

זה מזכיר לי את הלימודים באוניברסיטה..

זה מזכיר לי את הלימודים שלי באוניברסיטה בתחילת שנות ה-2000. 4 שנות לימוד הנדסה ו-0% פרקטיקה.

מנקודת המבט שלי היום, אי אפשר להפוך ל"ארכיטקט כלי AI" בשיטת ה"שטנץ".

גם אני הגשתי עד לאחרונה 'קורסים מוקלטים'. וזה עבד אחלה, עד שה-AI הבהיר לי שזה משתנה בתדירות גבוהה מאד.

אז המידע שהוקלט לפני חודש יכול להפוך ללא רלוונטי בין לילה.

עשיתי וובינרים המוניים, או מפגשים שבועיים לקהילה שלי.

זה היה נחמד - אבל בפועל אנשים לא ספגו את הידע.

אז הבנתי שקורסים מוקלטים או וובינרים המוניים,

הם אחלה לצעדים ראשונים.

אבל כדי להגיע ליכולות גבוהות באמת, כדי לייצר תוצרים שעובדים (כמו שהבן שלי צולח את האתגר),

כדי להתאים לכל אחד את מה שנכון עבורו, חייבים לעשות את זה אחרת.

חייבים פרקטיקה.

חייבים Hands-On.

חייבים לבנות משהו אמיתי ולא רק להקשיב לתיאוריה.

בדיוק בגלל זה החלטתי להפוך את הקערה על פיה

בדיוק בגלל זה החלטתי להפוך את הקערה על פיה

מבחינתי, זה לא משנה אם זה עסק שרוצה שאהיה 'מטמיע ה-AI' שלו, או מחפש אדם שיחנוך את הצוות שלו, או אדם פרטי שרוצה ללמוד AI..

אני לא פועל בשטנצים :)

מבחינתי כל עסק הוא יישות.

כל אדם הוא יחודי.

כל מפגש - עולם ומלואו!

אין אצלי 'סיסטמים', אני לא אוהב את המילה הזו.

אין 'שיטה שעובדת' - כי שיטה לא מתאימה בתחום שמשתנה כל בוקר..

יש התאמה אישית.

סדנא לעובדים? בהתאמה אישית.

סדנא 'לפיתוח אפליקציות'? לייב! חובה.

כי במהלך הסדנה יוצא עוד 'סוכן AI' שמשנה את כל המשחק.

ייעוץ עסקי? בטח! חופרים בקרביים של העסק כדי לבנות תכנית עבודה מותאמת.

לקח לי זמן לקלוט את זה אבל עכשיו - זו דרך השירות שלי:

חייבים את זה חי!

כל עסק הופך להיות כמו הבן שלי.

כל תלמיד בסדנא - בן משפחה.

אני מחויב. כי המטרה שלי היא להעביר הלאה את כל המתנות שקיבלתי.

כל הידע, כל היכולות.

ולשמחתי - אני יכול לעשות את זה בפשטות, להקל תהליכים וליצור לכל מקבל שירות את מה שנכון עבורו.

אף אחד לא נשאר מאחור!

אף אחד לא נשאר מאחור!

כשאני מעביר סדנא לקבוצה, אני איתם. קרוב.

המשתתפים זוכים לזמינות ממני.

זוכים לליווי ממני.

לשיתופים משמעותיים לקראת השיעור הבא,

כי משהו חדש קרה.

ואני נדרש להיות כל הזמן עם היד על הדופק.

להביא את הידע הכי עדכני, ולהפוך אותו לפרקטי עבור משתתפי הסדנה.

כמובן שזה חייב להיות מוגש במדויק. לפחות מבחינתי.

בדיוק כמו הדרך הנכונה ללמד כילד: בדרך המיוחדת לו.

וכך גם כל עסק או ארגון שעובד איתי. מקבל יחס VIP.

מדייקים צרכים, יוצרים תכנית, או מתאימים סדנא מדויקת לעובדים..

ועם כל הכבוד ליצירת תמונות (שזה אחלה) עולם ה-AI הוא הרבה מעבר לכך!

לכן אני אוהב להפתיע ולהגיע עם רעיונות רעננים לכל מפגש כזה, וזה תמיד מרגש מחדש..

האם אתם אנשים שמבינים עניין ורוצים 'לעבוד' ?

אני מחפש את האנשים שמבינים שלמידה אמיתית דורשת יותר מצפייה פסיבית במסך.

אנשים שבאמת רוצים להשיג טרנספורמציה משמעותית בחייהם.

אנשים שלא מצפים ממני לעשות קסמים, או למכור להם "אפליקציה בשתי דקות".

גם זה מתאפשר, אבל ליישומים פשוטים מאוד!

אם מדברים על דברים שיכולים לשרת לכם את העסק, חייבים לעבוד.

אם מדברים על ידע שיכול לפתח אצלכם יכולת חדשה - חייבים לעבוד!

ואני כאן כדי לעזור לכם, להכווין אותכם, לחלוק איתכם את כל הידע והתובנות שלי,

כדי שהתהליך שלכם יהיה חלק, נקי מרעשים ומדויק לצרכים שלכם.

אם אתם מוכנים לצאת למסע משותף, באשר הוא, אשמח לתת לכם שירות.

שירות מעומק לב, שירות כן ואמין.

שיתוף פעולה בדרך..

נתראה בקרוב :)

רני